מרכז התנועה ‘שדרות אדמה’ הינו מרכז לתנועה ומחול הממוקם בשכונת ניר-עם בשדרות. המרכז הוקם בשנת 2017 ע”י ליאת דרור וניר בן גל – כוראוגרפים ורקדנים שביקשו להגיע לאזור גיאוגרפי פגיע, מתוך כוונה להעמיק את החיבור של אומנות לריפוי ולקהילה.
עיריית שדרות בשיתוף המשרד לפיתוח הנגב והגליל שיפצו אולפנה ישנה שעמדה ריקה וזו הפכה לבית החדש שלנו – מרכז לתנועה ולמחול שמטרתו להביא אמנות ותרבות לאיזור כל כך מאותגר מבחינה בטחונית, להנכיח את התרווחות הנפש והצורך בביטוי אמנותי גם בתוך מרחב הישרדותי. אדמה מהווה בית הן ליצירה וצמיחה והן לפגיעות ולשיקום, ההסכמה לאפשר לדברים להתקיים בסמיכות מעניקה את העוצמה והיופי למקום.
אדמה מהווה בית הן ליצירה וצמיחה והן לפגיעות ולשיקום, ההסכמה לאפשר לדברים להתקיים בסמיכות מעניקה את העוצמה והיופי למקום.
מרכז התנועה ‘שדרות אדמה’ הינו בית ללהקת המחול ‘אדמה’ בניהולה של ליאת דרור. במרכז פועל בית ספר לתנועה הכולל 2 מסלולים שונים – המסלול לתנועה וכוראוגרפיה והמסלול לריפוי בתנועה. במרכז מתקיימות סדנאות, הופעות ורזידנס של אומנים מהארץ ומחו”ל. אחת לשנה מתקיים פסטיבל ‘פסח אדמה’ – פסטיבל בינלאומי למחול עכשווי. אנחנו שמים דגש על חיבור לקהילה ולסביבה ובמרכז מתקיימות קבוצות של מעורבות חברתית – שיעורי תנועה למתמודדי נפש, פוסט טראומה, כיסאות גלגלים, גיל שלישי וכו’.
הכוריאוגרפיה הראשונה שלהם – ‘דירת שני חדרים’ נחשבת לעבודה פורצת דרך בעולם המחול וזיכתה אותם בפרס הראשון בפסטיבל ‘גוונים במחול’ ובתחרות הבינלאומית לכוראוגרפיה בפריז – Bagnolet International Choreography.
ליאת דרור וניר בן גל החלו לפעול בשנת 1997 בתל אביב. עבודתם היתה יחודית בעולם המחול הישראלי בתקופה ההיא ושאבה השראה מתפיסות שהתפתחו בשדה המחול באירופה וארה”ב בהם יוצרים החלו לבנות קבוצות מחול עצמאיות.
בהמשך יצרו עוד 2 יצירות בהרכב של דואט – ‘חמורים’ (1998) והריקוד השלישי (1990). במהלך שנות ה-90 הפכו ללהקה ‘ליאת דרור וניר בן גל הלהקה’ ויצרו מספר יצירות מצליחות שהופיעו ברחבי הארץ והעולם וזכו בפסטיבלים ובתחרויות רבות.
בשנת 2000 עזבו את תל אביב והחליטו להעביר את עשייתם לעיירת הפיתוח מצפה רמון, שם הקימו את ‘האנגר אדמה’. ההצלחה בעולם המחול יצרה להם קצב חיים מהיר, תחרותי ושיפוטי והרגישו שהם מתרחקים מהמהות של ריקוד ותנועה. במצפה רמון הם ביקשו לחיות כך שהמחול הינו חלק מהיומיום ולא כאומנות גבוהה ומנותקת.
המדבר, מקום נטול גירויים חיצוניים ומלא בשקט ומרחב אין סופי, שימש כתפאורה ראויה הנותנת השראה להתחדשות ולחיבור בין ריקוד לריפוי. מפעל קרמיקה נטוש באזור התעשייה של מצפה רמון הוסב לסטודיו ענק למחול, ובו מרחב מגורים ואירוח. ב’הנגר אדמה’ החלה להיבנות תפיסת מחול שונה – מחול שמחובר לנפש, מחול שמחובר לטבע, מחול שמחובר לסביבה ולקהילה.
ב-7 באוקטובר נשמטה הקרקע. הכאב שפילח את היסודות מוטט את האמונה ואת תפיסות העולם. הטבח חשף עיוורון, שהביא עמו גם התפוררות גאוגרפית של המקום וגם התפוררות של הנפש האנושית.
השאלה אם לאמנות יש כוח ריפוי ושיקום נהיית מוחשית. האם במצב הישרדות לאורך מלחמה כל כך ארוכה ניתן להמשיך לייצר תרבות דרך תבונת הגוף הנע. ‘שדרות אדמה’ כמרכז תרבות בחרה לחזור להמשיך את רצף העשייה עם כל המורכבות הכרוכה בכך, מתוך אמונה מוחלטת שלרוח האדם יש השפעה ישירה על רוח המקום. שבכל תנועה קיימת צמיחה ואיכויות שיקום לאיחוי השברים.