אי עשייה

כשאנו חשים כי קיים בנו ‘מרפא’ לנפש, נראה כי הכל מונח במקומו בשלום. מה מאפשר ל’מרפא’ להיות בשגרת חיינו מתוך נכונות ונוכחות? לא ככזה המחכה לקיצון על מנת להגיע, אלא זה השוהה בנשימה, במרווח, באורך הרוח ושוויון הנפש. אלו יבואו ויחלפו כמו הרוח, כך משתנה הרוח שבנו, כשנתחיל לחוש בה באותה ודאות, נאמן את עצמנו לפתוח ולסגור, לעלות ולהוריד, לווסת את הטמפרטורה ולאזן בין היובש לרטיבות, כמו בביתנו הפיזי כך בביתנו הגופני. ריפוי הינו פרקטי כמו גם מנטלי, רגשי רוחני, הקורדינאציה המעודנת, המאפשרת לכפות הרגליים להלך כאן בעולם, לידינו לייצר ולברוא, ולהלך הרוח להיוותר שקט וממוקד, היא זו המביאה את כלל יכולותינו לכלל ביטוי, היא זו הממקמת את ה’מרפא’ עמוק בתוכנו.