להקת המחול

ליאת דרור וניר בן גל הינם המייסדים והמנהלים של מרכז המחול שדרות אדמה, כוריאוגרפים יוצרים ומנהלי להקת המחול שדרות אדמה. במקביל משמשים דרור ובן גל ראשי מסלול תכנית "כוריאוגרפיה ותנועה למסך ובמה" לתואר ראשון A .F.B במכללה האקדמית ספיר – בבית הספר לאמנויות הקול והמסך.

את דרכם המשותפת החלו בסדנה של להקת המחול הקיבוצית בגעתון, רקדו באנסמבל הירושלמי למחול ולמדו באקדמיה למוזיקה ומחול ע"ש רובין בירושלים.  עבודתם הראשונה "דירת שני חדרים" פרצה דרך בעולם המחול. דרור ובן-גל הראו שזוג יוצרים עצמאיים, עם אמירה כנה של יוצרים מקומיים המשתמשת בכלים כוריאוגרפיים עכשוויים, יכולים לפרוץ לעולם הרחב ולקבל הכרה בינלאומית במהירות מעוררת השתאות. שנה לאחר "גוונים במחול 1987" זכו במקום הראשון בתחרות הבין-לאומית לכוריאוגרפיה "בניולה" בפריז שהייתה התחלה של הזמנות רבות לסיורים בחו"ל בסדר גודל ויוקרה שהדור שקדם להם, לא הכיר.

שפע הביקורות במיטב העיתונות העולמית הפכו אותם לשגרירים של היצירה הישראלית החדשה. דירת שני חדרים והעבודות הבאות שיצרו במהלך העשור הבא, היו נקודת מפנה לסגנון יצירה חדש שנולד בארץ, מעין שילוב של תאטרון תנועה עם מחול עכשווי שיצר תמהיל מאד ישראלי בסממניו לזוג ישראלי מצוי ולמקום בו הוא חי.  גם דרך התנהלותם בהמשך, במעבר מעבודת זוג לקבוצה, שימשה מודל השראה לזוגות נוספים שיצרו עבודות לבמה בשנות ה-90.  אמנם הביקורת שנכתבה לאחר העלאת "דירת שני חדרים" שיבחה את הזוג ועבודתו אך עדיין לא הופנמה ההשפעה הגדולה שעתידה להיות ליצירה זו להמשך התפתחותם של דרור ובן גל כאמנים מרכזיים בעשור הבא, ומודל  להשראה וגם חיקוי לדור הבא של יוצרים עצמאיים.

כיום, פועלים דרור ובן גל במרחב עוטף עזה ובעיר שדרות, בה הקימו את מרכז המחול שדרות אדמה.

 

לאחר העלאת "דירת שני חדרים" יצרו עוד שתי תכניות  בהרכב של  דואט: חמורים (1988), הריקוד השלישי (1990) בשנת 1991 יצרו את Rikud  עבור  London Contemporary Dance Theatre . הקולנוען איתן פוקס יצר  את הסרט התיעודי "חמורים" על עבודתם של השניים.

כאשר מיצו את דרכם האמנותית כזוג רקדנים יוצרים, החלו ליצור עבודות ללהקה בניהולם, ובמהלך שנות ה-90 העלו את היצירות:

במערבולת התשוקה (1991), תאנים (1993), אינתא עומרי (1994), לשבת לקום אהובי (1996) חקירה (1996) The Dance of Nothing (1999) בהשתתפות מוזיקאים פלסטינאים. היצירה שהועלתה בתוך אוהל גדול שהוקם במיוחד ברחבת מרכז סוזן דלל, והוצגה בהצלחה מסחררת בכל רחבי העולם ובכל פסטיבלי המחול החשובים באירופה, הייתה מעין ריטואל חיים של שבט החי במאהל במדבר בזמן שאופים עוגיות לאורחים. דרור ובן-גל סומנו כבשורה מרעננת עבור המחול הישראלי.  במהלך השנים  החלו לעסוק גם בהוראה וקיימו סדנאות תנועה והתבוננות, במקביל לניהול הלהקה ועבודתם ככוריאוגרפים.

 

לאחר שהבינו שעבודתם האמנותית לא תוכל להתקיים כדרך חיים – במציאות העוטפת אותם בכרך הסואן תל אביב, המכתיבה קצב חיים מהיר ולא פעם מאד תחרותי, אחרי למעלה מעשור של עשייה, כשהם בפסגת ההכרה האמנותית בארץ ובחו"ל, הם מחליטים  לפתוח דף חדש בחייהם ועוברים לחיות וליצור במצפה רמון(2000) , בלב הר הנגב. הם מבקשים לשלב ולכרוך את חיי היומיום ואת עבודתם ובכך להבטיח שהיצירה האמנותית הינה חלק משגרת חיים ואינה מנותקת צחייהם האישיים. המדבר, מקום נטול גירויים חיצוניים ומלא בשקט ובמרחב אין סופי, שימש כתפאורה הראויה הנותנת השראה להתחדשות ואולי גם לחיבור שבין הריקוד לריפוי. הם הסבו מפעל קרמיקה נטוש באזור התעשייה של מצפה רמון, לסטודיו למחול ובו בנו מרחב מגורים ואירוח. שמו של המקום הפך עם הזמן ל"האנגר אדמה" ובו פעלה להקתם, שקיימה סדנאות מחול וסופי שבוע של תנועה והתבוננות במדבר. לצד פעילות הלהקה הקימו בית ספר לתנועה מחול וריפוי. במצפה רמון יצרו את העבודות: האדמה (2000) אל תשאל שאלות ולא אספר שקרים( 2001) , פולחן האביב ,( 2002) דומה בדומה ירפא (2003), חבק אותי עכשיו (2004 ), האדמה רועדת (2005) , מלכות המדבר (2006) נסיך החלומות (2007 ), תנועת הפנינים על רצפת הפרקט (2008), שדה תעופה (2009),  טרמינל B  ,(2010)אפצי דאון צי (2012), (2013) Zen Dance, דרך , (2014)  Gluten Free  (2015). בשנת 2015 חידשו את Rikud  עבור Rana Plaza Skånes Dansteater  בשוודיה .

בלהקתם החלו את דרכם האומנותית יוצרים ומורים רבים שהתפרסמו לימים, ובהם: עמנואל גת,  ניב שינפלד, מיכל הרמן, רוני לבנה, יובל פינגרמן, שלי פלמון, שלמה פלסנר, מיכל מועלם,  מאיה לוי וחנן אננדו מרס, סער הררי, סיגל יבלונסקי נבו רומנו  ועוד .

להקת המחול

אל ארבייטה המופע החדש "אל ארביאטה" של ליאת דרור וניר בן גל שפירושו בתרגום חופשי מאיטלקית "הרוטב הכועס"  מדובר ברוטב על בסיס עגבניות ובצל חריף ומעקצץ. החריפות של המנה לא משתלטת על כל הטעם – אלא רק דופקת נוכחות. [ מתוך ספר בישול איטלקי ] בעבודה הכוראוגרפית "אל ארבייטה", עומדת שאלת מקומו ומהותו של הלב לפי הרפואה הסינית הלב הינו "קיסר הגוף", אך נראה כי בעולם המודרני לעיתים נוצר קרע בין הטבעי  למדע באופן טבעי כולנו מיחסים שמות תואר לליבנו , וללא ספק הוא נהפך לסמלה של האהבה בשפה העברית מילים כמו תום, יושר, אומץ נקשרות אל הלב המדע מתחבר לליבנו באופן הפרקטי כאשר הלב חלש או חולה ב"אל ארבייטה" שמנו את ה' מטבח ' במרכז, כמו הלב, המטבח מסמל את מרכזו של הבית הפיזי והתנועה הפרקטית והמופשטת, מאפשרת לאמנות לשאול, להתבונן, לחקור, להוות מעין גשר בין הנראה, לנסתר, בין המופשט למדיד, בין המוחלט לחוסר הוודאות לאפשר לתפישות שונות להיות נוכחות זו בצד זו ולשאול באופן ברור – האם יושר, תום, אומץ, אהבה הם רק סמל? או שעוצמתם הינה ממשית ונוכחת כל אחד מאתנו הוא הרבה דברים, לא תמיד אנו מצליחים להכיל או לחבר בין כל החלקים לכדי תחושה ברורה שסך כל החלקים הם השלם. בעבודה זו פנינו אל הלב, כאל סמל מחבר, המזרים אליו וממנו את אנרגיית החיים, המאפשר לאנרגיה להתלכלך ולהתנקות, להתמלא ולהתרוקן. החיבור בין התנועה המופשטת לתנועה הפרקטית נרקם מעל שולחן הממוקם במטבח  שמהווה את הלב בכל בית פיזי, ודרכו אנו מתחברים, מתפרקים, מתאכזבים, מאמינים, נפרדים ומקווים. כוריאוגרפיה: ליאת דרור רקדנים: דיקלה רז'בסקי \ גלעד גורל \ אריאל הולין \ טל רביב מוסיקה: SILENTIUM by Arvo Pärt צילום: עמליה בן גל

"פראים"
כוריאוגרפיה: ליאת דרור & ניר בן גל
פס קול: יונתן מגון
רקדנים: אריאל הולין, דיקלה ריזבסקי, גלעד גורל, טל רביב

האינטימיות שלי עם אמא שלי הייתה תמיד ביחס לבדים. לא זוכרת שום דבר אחר. תחושת השותפות הראשונה ביני לבין אמא הייתה קשורה לבדים. כל מהותה של הנשיות שמעולם לא דוברה , גולמה בפיסות בד.  יום אחד במטבח הקטנטן, על שולחן הפורמייקה הייתה מונחת קלחת עם מים רותחים ובתוכה קופסת פח. זה היווה עבור אמי טקס , אני הפכתי מילדה לנערה. טקס חניכה. עם סכין קהה, פתחה אמא את מכסה קופסת הפח.
על שולחן הפורמייקה היו מסודרות 3 פיסות של בד לבן,  מקופלות בקפידה. אמא בחשה עם הסכין את הנוזל האדום-צהוב שלאט לאט נמס עד לרכות הרצויה, ליפפה אותו סביב הסכין, הורתה לי להניח כף רגל על הכסא ולהרים את שרוול המכנס, וכך ללא הזהרה חשתי בנוזל הדביק והחם נמרח לאורכה של רגלי. אמא, לקחה פיסת בד הדביקה ומתחה על קידמת השוק, שלא ישארו נקודות אוויר, אמרה בעודה מעבירה את כפות ידיה בדריכות על גבי הבד, ו.. הכאב החד פילח, אמא הראתה לי את הבד ספוג השעווה, הכל נתלש,
לא נשארה על הרגל אף שערה, אמרה בגאווה.

"פראים" הינה עבודה כוראוגרפית המחפשת את התנועה המעגלית,
שאינה אוחזת בדבר. הכאב שלנו הינו פרטי, הוא סוגר עלינו ואותנו, התנועה המעגלית, המפרקית מאפשרת לנו לשחרר בכל רגע נתון. אין לנו דרך להגיע לחמלה מבלי להרפות, לוותר.
לעיתים אנו נאחזים, איננו מוותרים, אנו מאיצים אל נקודת הגמר, האם היא קיימת?
האם היא באמת מאפשרת לנו להתעצם ללא כאב, האם הכאב הכרחי? לנו כבני אנוש ולאנושות כולה.
על קו המעגל יכולות להתקיים בנו הן התנועה הדוחפת קדימה והן זו המוותרת,  שתיהן יכולות להתקיים במלואן, זו לצד זו. כמו זריחת החמה עם יום ושקיעתה לעת ערב.
אותה תנועה היוצרת צמיחה ששורשיה עמוקים ושקטים ועוצמתה אינה פוגעת בי  ובמידה זהה גם לא באחר.
תנועה מחזורית. תנועה נושמת. תנועה מנחמת.

במחול פראים העיסוק בשיער במריטת השיער כמטפורה לפראיות לחופש בניגוד לכניעה לתכתיבים של אופנה או לחץ חברתי תרבותי, מריטת השיער כאקט של אסתטיקה כואבת ולא נעימה ומלווה בתחושה של גועל מהטבעי, מתי ולמה אנחנו מורידות שיער בבית השחי ומגלחות את הרגלים מתי כגברים אנחנו מגלחים את שיער הפנים ואיך זה מתחבר לתרבות שלנו לדת שלנו ולסביבה החברתית בה אנו חיים האם יש לנו בחירה ?
המשמעות הסמלית של השיער כמקור כח ושפע, בעיקר מבחינת גברים שמתמודדים עם במהלך חייהם עם פחד מהתקרחות ונשירת שיער. בהקשר הזה הרגשתי שדווקא "קרחת" יותר מעניינת אותי מ"שיער". עלתה לי דמותו של שמשון הגיבור (שמתואר גם כמי שנשא את שערי עזה על כתפיו – כלומר יש לו גם קשר ישיר למקום בו אנו עובדים), שכשאיבד את שיער ראשו איבד גם מכוחו וחיוניותו.
שמשון מתואר במקרא כ"איש חיל" – וחשבתי על כל אותם ילדים בני 18 שעם גיוסם לצה"ל מגלחים את שיער ראשם – האם זה מוסיף להם כוח? או האם הם מאבדים משהו מכוחם?

פס הקול נוצר על ידי יהונתן מגון
והוא מפגיש בין המקצב המערבי לאינסופיות, אולי המדברית , של המזרח,
מאפשר ליצר את יציבותו של השורש אל מול תנועתו האינסופית של הענף ברוח,
אותה הרוח היכולה להתגלם כהוריקן, המנפץ ועוקר או כרוח קרירה המבשרת את סופו של השרב, אותה הרוח בין ההרס להקלה, כך הרוח האנושית, כך התנועה האנושית.

"פראים" נוצרה בסטודיו שבבית החדש של הלהקה בישוב שדרות, שבעוטף עזה.
ללא ספק זה אזור פצוע, כואב, עצוב ומייחל לחמלה, לא המקום המובן מאילו לצמיחת מרכז לאמנות. הבחירה בשיר הפרסי כמו הבחירה להשריש מרכז חדש לתנועה בשדרות, נובעת מאמונה עמוקה כי יש להגיע אל נקודת הכאב על מנת שיתחיל שינוי מבלי להיות מאוימים, לא להרתע ולקבל את אותה דמעה הזולגת מהעין אל האדמה, ולתת לה להוביל אותנו אל תנועת הפיוס על כל עוצמתה.

אריאל הולין,
בשנות הילדות שלי בקיבוץ עסקתי רבות במוסיקה ובספורט – ריצה למרחקים ארוכים ושחייה.
בגיל 18 גיליתי את הקפוארה, ונפתח בפני עולם חדש של תנועה, קצב, מוסיקה, אקרובטיקה ומשחק.
לאחר השחרור מצה"ל פניתי ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה העברית בירושלים.
בשנים אלו התאמנתי והדרכתי קפוארה, התאמנתי בקבוצת התעמלות קרקע, שחיתי בנבחרת השחייה של האוניברסיטה, ולימדתי מתמטיקה בבית ספר תיכון ובמכללות.
כיום גר בכפר עזה, רוקד בלהקה, מתאמן קפוארה ומלמד מתמטיקה ושיעורי קונטקידס להורים וילדים.

דיקלה ריזבסקי,
רקדתי באולפן למחול עמק הירדן.
למדתי שנתיים במסלול להכשרת רקדנים של ורטיגו תחת ניהולו האמנותי של ובה זאק.
למדתי שנתיים במסלול להכשרת רקדנים תחת ניהולם האמנותי של נעמי פרלוב ואופיר דגן.
עבדתי בלונדון עם הכוריאוגרפית שרה צ'יפטרי. עבדתי עם היוצרת סיגל אמרוזה. הצטרפתי לאדמה בינואר 2017.

גלעד גורל,
אני רוקד עונה שניה בלהקת אדמה. הגעתי משלוש שנים בלהקת המחול פרסקו של יורם כרמי ולפני כן למדתי במסלול להכשרת רקדנים בניהולם האמנותי של נעמי פרלוב ואופיר דגן. עברתי לגור בשדרות במקביל לעבודתי העיקרית בלהקות, השתתפתי ואני משתתף בפרויקטים של תיאטרון ומחול מאת היוצרים אופיר נהרי, אריה אלדר, רוני רותם, ניב שינפלד ואורן לאור. מזה ארבע שנים עסוק בשיתוף פעולה אמנותי עם האמן איתן דור שב, ביחד הם חוקרים שילוב של מחול וציור.

טל רביב,
גדלתי בישוב כליל בצפון אני בוגרת מגמת המחול וקבוצת המצוינות באולפן למחול בקיבוץ געתון. עשיתי שנת שירות ב"תנועת תרבות" והתגייסתי לגרעין נח"ל. במסגרת השנת שירות והשירות הצבאי הדרכתי קבוצות מחול שונות לבני נוער בפריפריה רקדתי בסדנא להכשרת רקדנים של "ורטיגו" ובסדנא של "ענבל פינטו ואבשלום פולק" . עבדתי עם כוראוגרפים שונים בינהם מיכאל מילר , דונאלד בירד (במסגרת האופרה הישראלית) ותמר לרנר

 

למידע נוסף על הלהקה ומופעיה

נשמח לסייע לכם בכל עניין. אנא מלאו את הטופס ואנו נדאג ליצור עמכם קשר.