לימודי כוריאוגרפיה ותנועה

בבית הספר אדמה

בתאריך 27/10/2019 נפתחים שלושה מסלולים חדשים

לימודי תעודה במסלול של שנתיים , ושנה נוספת להתמחות

  • מסלול כוריאוגרפיה ותנועה לתואר ראשון - 4 ימים בשבוע
  • מסלול כוריאוגרפיה ותנועה - לימודי תעודה 3 ימים בשבוע
  • מסלול ריפוי בתנועה - לימודי תעודה, יום בשבוע
לפרטים התקשרו: 054-5294246
או שלחו מייל: [email protected]
מרכז מידע, ייעוץ והרשמה: 077-9802802 שלוחה 2
[email protected]

ליאת דרור


מורה \ כוריאוגרפית \ מנהלת אומנותית של מרכז התנועה שדרות אדמה, הקימה את להקת המחול בשנת 1992 ואת מרכז המחול אדמה בשנת 2000 , בוגרת הסדנה של להקת המחול הקיבוצית בגעתון, רקדה באנסמבל הירושלמי למחול, למדה באקדמיה למוזיקה ומחול ע"ש רובין בירושלים.  זוכת תחרות בניולה הבינלאומי לכוריאוגרפיה (Bagnolet International Choreography) בפריז. ובפרס כוריאוגרפיה בקלן גרמניה. עבודתה הראשונה "דירת שני חדרים" פרצה דרך בעולם המחול.

 

ניר בן גל 


מורה \ כוריאוגרף \ מנכ"ל מרכז אדמה \יוצר ורוקד ומנהל ביחד עם ליאת דרור  

דרור ובן-גל גם הראו שזוג יוצרים עצמאיים, עם אמירה כנה של יוצרים מקומיים המשתמשת בכלים כוריאוגרפיים עכשוויים, יכולים לפרוץ לעולם הרחב ולקבל הכרה בינלאומית. מהירות הפריצה שלהם לעולם עוררה השתאות. הזמנות רבות לסיורים בחו"ל בסדר גודל ויוקרה שהדור שקדם להם, לא הכיר. שפע הביקורות במיטב העיתונות העולמית הפכו אותם לשגרירים של היצירה הישראלית החדשה. מכאן שדירת שני חדרים והעבודות הבאות שעשו במהלך העשור הבא, היו נקודת מיפנה לסגנון יצירה חדש שנולד בארץ, מין שילוב של תאטרון תנועה עם מחול עכשווי שיצר תמהיל מאד ישראלי בסממניו הקשורים לעצמם כזוג ישראלי מצוי ולמקום בו הם חיים. גם דרך התנהלותם בהמשך, במעבר מעבודת זוג לקבוצה, שימשה מודל השראה לזוגות נוספים שיעלו על הבמה.  התפתחותם של דרור ובן גל כאמנים מרכזיים בעשור הבא, ומודל להשראה וגם חיקוי לדור הבא של יוצרים 

 

מיכל ארזי


בוגרת בהצטינות בטכניון חיפה אדריכלות נוף, מתמחה בהוראת יוגה מטעם מכון וינגייט ישראל -הנהלת אורית סנגופטה, בוגרת לימודי תרפיה בתנועה באקדמיה למחול ברוטרדם הולנד, למדה בבודפסט עם פריי פאוסט, יוגה באמסטרדם עם טרזה קאלאדם, מורה מתמחה בהוראת מיומנויות הקרקס: אקרובטיקה אווירית, חבל, טיסו וטרפז.

מלמדת תנועת התודעה בשדרות אדמה ובמסלול כוריאוגרפיה ותנועה במכללת ספיר

 

נבו רומנו


אמן, יוצר, למד בבית הספר החזותי בירושלים ובבית הספר של אדמה ,כאמן, אני עושה שימוש בגוף הנע. אני תופס תנועה כמגרש המשחקים של התודעה, שהגוף הוא כלי האימון הראשוני שלה. אני מעמיד במרכז הבמה את שולי הגוף, את המחתרות הגופניות, המבוכה והמידור הגופניים.

 

אופיר יודלביץ

החל ללמוד קפוארה בגיל חמש עשרה ובמשך עשר שנים לימד קפוארה ואקרובטיקה. למד בסדנה להכשרת רקדנים בחיפה . לאחר סיום הלימודים הוא עבד כרקדן עצמאי עם כוריאוגרפים שונים ביניהם יסמין גודר , ארקדי זיידס , יוסי ברג ועודד גרף , איריס ארז ואחרים. יצר את ׳גרביטאס׳ – יצירה איתה הוא ממשיך לסייר בין היתר בגרמניה, דנמרק, איטליה, רומניה, הונגריה, קוריאה, הונג קונג ואנגליה. היצירה זכתה במקום הראשון בתחרות הכוראוגרפיה הבינלאומית של מחול שלם 2016. יצר את Far & Middle יחד עם הכוראוגרף הסיני יאנג צ'אן בהפקת פסטיבל יולידאנס באמסטרדם, הולנד. יצר גם את CONCRETE שעלתה בפסטיבל בת ים ואת 'על אמת' שעלתה בשבוע המחול הבינלאומי של מחול שלם. 

בימים אלה הוא לומד פילוסופיה ותולדות האמנות באוניברסיטה הפתוחה.  

 

תמוז בינשטוק


אמנית בינתחומית, עם ניסיון רב בשיתופי פעולה עם יוצרים מתחומי המדיה, האמנות הפלסטית והבמה. (בינהם: קרן לוי, דניאל לנדאו, ז'אנה איוואנובה, ג'ניפר פטרסון ועוד). עבודותיה הוצגו באירועים ברחבי העולם (פסטיבל מלבורן – אוסטרליה, קונסטהאל  גוטנברג – שוודיה, המוזיאון לאמנות באוטרכט – הולנד ועוד). כתבה כחברת מערכת ב"מעקף" כתב עת מקוון למחול, מיצג ואמנות חזותית. עוסקת גם בחינוך, בתפקיד ראשת תחום חינוך וקהילה במובי: מוזיאוני בת ים.

בוגרת התכנית ללימודים מתקדמים באמנויות המופע, DasArts, אמסטרדם, ומחלקת האודיו ויז'ואל באקדמיה ע"ש ריטפילד, אמסטרדם. החלה את לימודי האמנות בגיל 5 בסדנאות מוזיאון תל אביב.

 

אליק ניב


אליק למד מחול בסדנא של קיבוץ געתון .לאחר לימודיו רקד בלהקות מוזה תחת יוסי תמים, רטיגו ודה דה דאנס ביצירה של רמי לוי. ב2005 עבר לגרמניה ורקד בשטאץ תיאטר אולדנבורג בין היתר ביצירה של ״קלאב גיא ורוני״ וסוזנה לינקה. בברלין עבד עם להקתו של ניר דה וולף ״טוטל ברוטל״ ותאטרון הקומי. ב2009 הצטרף ללהקת קונסטנזה מאקראס – דורקי פארק בה שימש כמנהל חזרות. החל מ2013 משמש כרקדן אורח בלהקת שסה וולץ. בנוסף אליק עובד ככריאוגרף עצמאי החל מ2104 וכמורה באקדמיות ותאטראות באירופה ובסדנא למחול בגעתון.

 

להב תימור

נולד בקיבוץ סעד. בוגר לימודי בימוי והוראת תיאטרון בתכנית המצוינים במכללת סמינר הקיבוצים. כיום סטודנט לתואר M.A בתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. ביים את ההצגות: "אמהות שלוש" יצירה בימתית תעודית מאת להב תימור, (פסטיבל אשה 2018 וצוותא) "בנגזי ברגן בלזן" על פי ספרו של יוסי סוכרי –(תיאטרון ‘לה מאמא’ בניו יורק); "עיין ערך אהבה" מאת דויד גרוסמן (תיאטרון הספריה); "עפר ואפר" מאת הרולד פינטר (תיאטרון יפו); "וולפינאה מומי בלום" מאת נורית זרחי (תיאטרונטו לילדים). ע. במאי: "איש חסיד היה" (בימוי איציק ויינגרטן – ת. חיפה בשיתוף הבימה); "בית ברנרדה אלבה" ו"המלך נוטה למות" (בבימוי רנה ירושלמי, סמינר הקיבוצים ואנסמבל עיתים); בנוסף מרצה במכללת סמינר הקיבוצים בחוג לבימוי והוראת תיאטרון ומרכז את מגמות האמנויות והתיאטרון בבית חינוך שער הנגב בעוטף עזה. 

 

קרן זוהר


מורה, רקדנית ויוצרת מלמדת טכניקה שנקראת   Flying Low זוהי עבודת רצפה פיזית, דינאמית וחכמה מפורסמת ומוכרת מאוד באירופה ונתפס התרגול חיוני מאוד לאנשי תנועה בשל יכולתה להעשיר ולשכלל טכניקות תנועה מסוגים שונים. השיטה מתאימה לאנשים עם רקע פיזי מטכניקות שונות, ומתחומים שונים  והיא הומצאה ופותחה ע"י דוד זנברנו, השיטה מתרכזת ביחסים עם הריצפה, ובדפוסי תנועה פשוטים תוך למידות פראזות שונות בהם יורדים ועולים מהרצפה. מלמדת לשחרר אנרגיה בגוף ולהשתמש במומנטום ובכוח ספירלי, מתרגלת עירנות, מהירת וקצב, שימוש יעיל ופונקציונלי בשלד ושימוש בתנועה הטבעית של התכנסות והתרחבות.

 

 

ד"ר אורנה אוריין


אמנית, סופרת ומרצה לחינוך יצירתי בסמינר הקיבוצים ולאמנות עכשווית במכללת ספיר. כמו כן, עוסקת בהנחיית סדנאות בשילוב אומנויות לאוכלוסיות שונות.

אמא לשלושה ומתגוררת בקיבוץ ברור-חיל, אשר נמצא בעוטף עזה. בשנים האחרונות פיתחה את סדנת הדגל: ‘התעצמות נשית’ – סדנה חוויתית המייצרת שינוי רגשי – תודעתי ומחשבתי בנשים. הסדנה משלבת כלים מהאמנות הפלסטית, תנועה, מוזיקה ודרמה. המשתתפות בסדנה רוכשות כלים מעשיים להרגעה פנימית במצבי לחץ, בביטוי אישי, להבנת העצמי וכן, ליצירת מרחב חדש לשינוי.

תכנית שנתית

ריפוי הוא תנועה. תנועה בשאיפה למצוא מנוחה. תנועה מחוללת תמורה. תנועה משחררת כאב ומגבירה עונג. ריפוי הוא לנוע לאיזון, תוך התבוננות במידע הצף והעולה ברמות ההוויה השונות – תנועת הגוף מנהיגה את הקצב ואת התכנים המבקשים מודעות. הריפוי נובע מתוך הגוף, תוך העלאת מידע, התבוננות, הכרה בו ושחרור.

ריפוי בתנועה הוא מציאת המקום הנכון עבורנו במרחב, והסכמה לביטוי עצמי של היצירה הנובעת מחומרי גופנו, חיינו וכל מה שמעסיק ומסקרן אותנו. הריפוי עוסק בחיבור כלל החלקים המרכיבים אותנו כאורגניזם המתקיים בתוך תנועה מתמדת, מקיים בעצמו תנועה כזו, ושואף להיותנו בריאים ומאושרים (אושר מלשון אישור לקיומנו).

"טיפול הוא ניסיון לתקן בעיה הפוגעת בבריאותו או תפקודו של האדם. על פי רוב הטיפול מתבצע בעקבות תהליך האבחנה" (מתוך ויקיפדיה).

זו היא אחת ההגדרות הנפוצות היום ל"ריפוי". המילה מתחברת לטיפול, לבעיה, לתרפיה. גישה זו יכולה להיות  מכשילה ומעצם הגדרתה היא מנציחה את אשר נתפס לדעתנו כחולי. היכולת להתרפא היא יכולת מופלאה, יש משהו קסום במילה עצמה.

היכולת להתרפא לא מחויבת להיות מחוברת אל החולי, היא דרך עמוקה יותר להגיע להבנה. אותה הבנה שמתקיימת בה התבונה המאפשרת לנו יצירת חיים חיוניים, מלאים, שקטים. הריפוי הוא מעין תבלין שאנו מניחים בתוך שגרת יומינו, הוא שם במרחק נגיעה ואנו יכולות להטמיע אותו מתוך הכרה ומודעות. תנועה וריקוד הם אמצעי, כל מה שחי מתנועע לעיתים בנראה ותמיד בבלתי נראה, אותה תנועה מעודנת המתקיימת בנו כל העת. דרך אותה תנועה אנו יכולות להתוודא אל רחשי הלב, אל התחושות הפיזיות, אל תפיסת העולם, אל המחשבות הבוראות את עולמנו. הריקוד מאפשר לעולם המילולי לרגע לנוח וכך להכיר את טבענו מתוך ראשיתו. את האיכות, הקצב, אחיזת השרירים, הרפייתם, את תובנת הקורדינציה המחברת בין הפיזי, לרגשי, למנטאלי.

במהלך הקורס נרקוד את אשר המילים אינן יכולות להגיד ונכיר את הדרך לדברן מתוך חיבור ברור אל הגוף. נתבונן בגוף כבית, על חוזקותיו וחולשותיו. נתבונן בחיבורה של התודעה לאנרגיה הזורמת בנו. נתבונן ביכלתנו לנווט בתוך חוסר מנוחה, חוסר וודאות בתוך האפל ובתוך המואר.

 

שנה ראשונה 

סמסטר א' – התנסות במרחבי התנועה, השקטת התודעה

סמסטר ב' – התנסות במרחב האישי בתוך מערכים מובנים

 

שנה שניה

סמסטר א'- חקירה אישית ובניית מערכי עבודה

סמסטר ב'- התנסות פרקטית בהעברת תכנים

שנה ג'- בחירה בהתמחות שתשולב בתוך הקהילה

9:00-9:30 חימום עצמי בסטודיו

לקחת רגע איכות לעצמי, להכנס לשקט, לשכב על הגב, לחמם את הגוף לקראת היום. חצי שעה של מתנה לעצמי.

 

9:30-11:45  לנוע למקום הנכון /Sense-sessions עם תמר לוין

תרגול גופני המכוון פנימה לתוך מערכות הגוף; מערכת העיכול, הלב, המוח, השלד והשרירים ומערכת היחסים ביניהן.

התרגול נעשה באמצעות הקשבה, נשימה, מגע, קול והתמסרות לתנועה הזורמת באופן טבעי דרך גופנו המיימי.

באמצעות אימפרוביזציות וקונסטלציות במרחב, אנו מקדישים זמן ותשומת לב למערכות אלו ולתפקידן, ומשכללים את יכולות החישה הפנימיות בכדי להעניק רווחה ונחת לתוכנו פנימה. כל מערכת וייחודה המשמעותי, כל מערכת נענית בהקשבה לצרכיה. זהו דיאלוג עם מערכת החישה הפנימית, לטובת שחרור וקבלה של אינפורמציה הנמצאת בנו, בתאי גופנו.

ביכולתו של הגוף כתוצאה מהתרגול, להגמיש, לחזק, לרווח, לעורר מנעד רחב ועשיר של תחושות חדשות, יצירתיות, יצריות, ותובנות גופניות ורגשיות. כל תרגול הוא הצעה להיכנס למסע פנימה לתוך גופנו המופלא, לגלות מחוזות חדשים או לשוב למקומות ישנים, על מנת לרפא ולהתפתח ולנוע ללא מאמץ למקום הנכון עבורנו. ייחודה של עבודה זו הוא בשכלול הקשר עם תחושותינו הפנימיות והתמסרות לתנועה הנובעת מהן, ללא שיפוט או הוראה חיצונית.

 

12:30-14:00 "אי עשיה" עם ליאת דרור

כשאנו חשים כי קיים בנו 'מרפא'  לנפש, נראה כי הכל מונח במקומו בשלום. מה מאפשר ל' מרפא'  להיות בשגרת חיינו מתוך נכונות ונוכחות, לא ככזה המחכה לקיצון על מנת להגיע, אלא זה השוהה בנשימה, במרווח, באורך הרוח ושוויון הנפש, אלו יבואו ויחלפו כמו הרוח, כך משתנה הרוח שבנו, כשנתחיל לחוש בה באותה ודאות, נאמן את עצמנו לפתוח ולסגור, לעלות ולהוריד, לווסת את הטמפרטורה ולאזן בין היובש לרטיבות, כמו בביתנו הפיזי כך בביתנו הגופני. ריפוי הינו פרקטי כמו גם מנטלי, רגשי רוחני, הקורדינאציה המעודנת, המאפשרת לכפות הרגליים להלך כאן בעולם, לידינו לייצר ולברוא, ולהלך הרוח להיוותר שקט וממוקד, היא זו המביאה את כלל יכולותינו לכלל ביטוי, היא זו הממקמת את ה'מרפא' עמוק בתוכנו.

 

14:30- 16:00 הביתה – בין גופי לעצמי עם ד"ר אורנה אוריין \ משותף עם מסלול  כוריאוגרפיה

הקורס  מבוסס על מודל 7 האינטליגנציות של גארדנר ובו ניישם אופני למידה פעילים וחווייתיים שונים: עבודה עם הגוף, יצירה בחומרים, מדיטציה ודמיון מודרך. בקורס נעבוד על פתוח מיומנויות של התנסות בחשיבה רב כיוונית, ראיית דברים מנקודות ראות שונות ומגוונות,  ערעור על נורמות "מובנות מאליהן", שהייה בהוויה של אי ודאות ומצבי עמימות, הקשבה וביטוי של ה"אני הפנימי" תוך השהיית השיפוט, הפחתת תלות בהערכת הסביבה, פתוח אישיות אוטונומית, פתוח לגיטימציה לשונות, הסתגלות למצבים רבים ומשתנים. ומודעות לתקשורת בינאישית ותוך אישית.

 

מסלול כוריאוגרפיה ותנועה

ככול שחלה התפתחות בעולם המערבי האקדמאי / טכנולוגי, נראה שהלמידה נעשתה יותר ממוקדת מתוך התכוונות לרכישת מיומנויות נקודתיות וספציפיות. לנוכח זאת בית הספר של אדמה ומסלול כוריאוגרפיה ותנועה מניח את הדגש דווקא על הראייה הפריפריאלית , אותה יכולת לראות את התמונה הרחבה.

זו המאפשרת למיומנויות השונות להתחבר. טכניקה במיטבה מול הרפיה, התבוננות מול הוצאה לפועל, פרפורמנס ברמה גבוה מול השקטת התודעה. דרכי הלמידה מקבלות חשיבות ומשמעות זהה לתוכן הנלמד, מתוך ידיעה כי הדרך בה אנו לומדים תשפיע ישירות על הדרך בה נפעל כפרטיים בתוך החברה בה אנו חיים. הבסיס ללמידה הינו התנועה האנושית, הלמידה כללה את חקירת התנועה הטבעית הקיימת בכל אחד ואחת מאתנו, מה מניע אותה, מה כוחה, מה החיבור שלה לאופן חשיבתנו, תפיסת עולמנו, ומה יכולתה הבסיסית להעניק לנו בריאות, חוסן ועוצמה פיזית ונפשית. בתוך טווח זה נעה הבחירה האישית של כל אחת ואחד מהלומדים, אל שיכלול והעצמה של התנועה אל עולם האמנות, הפרפורמנס, החשיפה , לבין הרצון להעמיק את החוויה האישית של השקטת התודעה ולמידת הקורדינציה העדינה בין המנטאלי/הפיזי/הרגשי/הרוחני. הבנה חדשה ועמוקה של הנשימה, התוודעות אל המינון המאד מעודן בין להתערב, לשלוט לבין להרפות, לאפשר, על מנת שאכן ההוצאה לפועל תתאפשר ללא קריסות, שחיקה, פציעות. ללא ספק הדבר נכון לעולם ממנו באנו- עולם התנועה , מחול, ריקוד  ונכון לכל העולמות השונים והאחרים.

  1. לימודי טכניקות תנועה מגוונות ברמה גבוהה
  2. שיכלול היכולת הגופנית כרקדן מבצע
  3. שיכלו היכולת כאומן יוצר. כוריאוגרף \ במאי \ יוצר
  4. למידה כיצד להשתמש בטכנולוגיה ככלי המשרת את האומן 
  5. עבודה במרחב הציבורי ובטבע
  6. השתלבות המערך החברתי תרבותי באיזור שדרות ועוטף עזה
  7. תהליכי ריפוי הכרת העצמי והשקטת התודעה

מרכז אדמה בהנהלתם של ליאת דרור וניר בן גל הוא בית ללהקת המחול, שהינה המעבדה לחקירה תנועתית ולתפישת העולם הייחודית לאדמה. תנועה זו הינה תוצר של מפגש בין התודעה לאגן כמרכז הכובד בגוף האנושי,  זהו חיפוש של הבנת העוצמה כהתאמת הכוח הנכון לפעולה ליצירה וקהילה לתושבות ותושבי המקום ולמבקרים ומבקרות מכל רחבי העולם.

המקום מטפח אמנים ואמניות מקומיים מושך אליו וקורא לאמנים ויוצרות, אנשי רוח ונשות מעשה 

בכל תחומי האמנות הריפוי והתנועה מכל העולם, אנחנו קוראים לנשים וגברים צעירים ברוחם ויצירתיים לבא ללמוד לחיות וליצור בשדרות ובמרחב של עוטף עזה מתוך הבנה כי מרחב ההזדמנויות בפריפריה גדול פתוח ומזמין ומאפשר כיווני יצירה חדשים ואותנטיים. אנו מאפשרים יצירה אותנטית ברמה אומנותית גבוהה והכרה בדו שיח האומנותי כגשר להכרות מעמיקה עם תרבויות שונות.

מרכז אדמה הוא בית לשיח אמנותי \תרבותי \חברתי החוצה גבולות ומגזרים. 

אנו מאמינים כי עבודה עדינה המחברת אמנות \ ריפוי \ קהילה \ תנועה יכולה להצמיח תרבות המבוססת על כלכלה מקומית מקיימת, תרבות שאינה משויכת לזרם אחד או אחר אלא מאפשרת לזרימה ההרמונית להיות נוכחת וליצר מרחב של יצירה שלום קבלה והתבטאות.

סמסטר א' – 28 באוקטובר 2019 עד ינואר 2020

 

יום ראשון

9:00 – 9:30  חימום עצמי בסטודיו

09:30-11:45  פרטנרינג עם מיכל ארזי

12:15- 14:00 מקום עם תמר לוין

16:00-14:30 בין גופי לעצמי עם ד"ר אורנה אוריין \ משותף עם מסלול ריפוי

16:00 17:30 זמן סטודיו

 

יום שני

 09:00  חימום עצמי בסטודיו

09:30-11:45  צילום וידאו עם שלמה אביטל \ וידאו דאנס עם תמוז בינשטוק

12:15-15:30 טכניקה +רפרטואר עם נבו רומנו

16:00-17:30 כוריאוגרפיה דוקומנטרית  עם ניר בן גל

 

יום שלישי

למשלימים תואר ראשון יום לימודים במסלול תרבות יצירה והפקה במכללת ספיר

 

יום רביעי

 9:00 – 9:30 חימום

09:30-11:15 סכנה פרופורמטיבית עם אופיר יודלביץ

12:00-15:00 Flying Low עם קרן זוהר

15:30-17:30 כוריאוגרפיה מעשית ובניית מופע עם ניר בן גל

 

אינטנסיב-יצירת וידאו דאנס עם תמוז בינשטוק  בתחילת חופשת סמסטר

 

 

סמסטר ב' – מרץ 2020 עד יוני 2020

יום ראשון

9:00-9:30  חימום עצמי בסטודיו

9:30-11:45 Sense-sessions עם תמר לוין

12:15-13:45  בין גופי לעצמי עם ד"ר אורנה אוריין

16:00-14:30  "אי עשייה" עם ליאת דרור

 

יום שני

 9:00-9:30 חימום בסטודיו

09:30-12:00 תיאטרון תנועה עם להב תימור

12:30-14:00 טכניקות תנועה עם אליק ניב

14:30-16:00 אימפרוביזציה עם אליק ניב

16:00-18:00 זמן סטודיו \ חזרות

 

יום שלישי

למשלימים תואר ראשון יום לימודים במסלול תרבות יצירה והפקה במכללת ספיר

 

יום רביעי

9:00-9:30 חימום  בסטודיו

09:30-11:00 שיעור בוקר  טכניקה מורה אורח

11:30-15:00 כוריאוגרפיה ובנית מופע לפסטיבל  עם ניר בן גל

18:15-15:45 הפקה \ חזרות

התחלנו את דרכינו בעולם המחול בתוך מסלול ברור, מהעבודה בסטודיו אל הפרפורמנס, מעין זמן דגירה על בניית הכוראוגרפיה ולאחר מכן מעבר לסיבוב הופעות בכל רחבי העולם לאורך שנים היה זה מעגל שחזר על עצמו והפרה את עצמו . לאט התחילה לעלות בנו ההבנה שמשהו בתוך ההליך הזה הולך ומנתק את היצירה מהמציאות עצמה, התנועה נהפכה לסגורה ולא לתנועה מחזורית. מתוך תהליך של הבראה, התבוננו ב'חולשות' והתחלנו לעשות שינוי משמעותי במסלול השינוי הראשון היה דמוגרפי- בחרנו לצאת מהמרכז, שעל פניו הינו מעוז האמנות, והדרמנו, לחלקי ארץ הקרואים 'פריפריה'. קשה לתאר את עוצמת השינוי, שינוי הקרקע הפיזית, ערער את כל החוקיות בה פעלנו שנים, היה עלינו ליצר בסיס פיזי, מנטאלי, נפשי על יסודות חדשים לגמרי ההתמודדות הראשונית שלנו הייתה – זמן ההווה השאלה המהותית עבורנו הייתה כיצד ההווה הופך להיות אמצעי מעצים בתוך תנועת המחול ולא אמצעי שוחק, מתיש, מלנכולי כשרצינו לחבר את התנועה הנראית להווה, פנינו אל התנועה הבלתי נראית, זו הייתה תחילת דרך הריפוי. התחלנו בה על מנת לבחון את תנועת ה'פרפורמנס' והיא לקחה אותנו בדרכה העקבית, המתמסרת, הסבלנית אל התנועה האנושית בכלל החזרה אל מקורות ראשוניים, בו הפרפורמנס וכל אדם באשר הוא נפגשים, הייתה כמו ירידה אל מקום נביעה, מקום הטהרות התחלנו לחקור את הקורדינציה המחברת בין הפיזי, הנפשי, השכלי, המנטאלי המעבר לשדרות ופתיחה מרכז "שדרות אדמה" , מתבסס על חוקיות הריפוי שהינה בבסיס עבודתנו- ההסכמה לא להאחז ולאפשר לשחרור כדרך ריפוי להתקיים ההסכמה לקבל בשקט את השינויים האינסופיים המתקימים בכל רגע נתון בתוכנו וכך גם בפיזי ובנראה העיר שדרות מחברת בין הריפוי לדמוגרפי, אולי כמו – ריפוי הדמוגרפיה

מקום. בואו נפנה מקום למקום, כל התנועות ביקום נדרשות למקום ואילו המקום, למה הוא נדרש?
מקום הוא נקודה במרחב או איזור, נקודה מתרחבת לאיזור, איזור מקומי נקודת המוצא של התנועה היא מקום.
מקום הוא גם שמו של אלוהים, הוא היא הם נמצא בכל מקום, כמה מקום יש סך הכל בעולם?, איך מתפנה בתוכנו מקום?

מנין נובעת התחושה של העדר מקום?, לאן נעלם המקום?, לכמה מקום אנחנו זקוקים?
האם אנחנו מעיזים לקחת מקום ? ומהי הסכנה הגלובלית כשאנחנו מוותרים על מקומנו?
מאבק הוא תמיד על מקום. כשאני על מקומי, אני בשלום.
כשיש מקום יש תנועה, תנועה היא ביטוי לשינוי, שינוי הוא התפתחות .
זוהי הזמנה ללימוד שהוא תהליך חקירה ,התפתחות וריפוי עצמי.
דרך הרחבת המקום הפנימי ומציאת המקום הנכון לנו במרחב,
זוהי הזמנה לחבור לתהליך למידה של ריפוי דרך תנועה, של ריווח פנימי לטובת רווחה יומיומית של יצירת "ארגז כלים" לתמיכה אישית, קהילתית, תרבותית וסביבתית .
זוהי הזמנה לקחת מקום בתנועה. לעורר את הסקרנות הפועמת בנו. לשכלל את היכולת לחוש את גופנו ואת המרחב. להניע את מערכות היחסים שלנו עם עצמנו, עם אחרים, עם המקום.

בואו לרקוד מתוך שמחה ואהבה, בואו לשאול שאלות ולבדוק האם אנחנו רק רקדנים או שאנחנו גם בני ובנות אדם? אינטליגנטים, יוצרים, רוקדים, נעים, בואו נחליף "טכניקה " חונקת ומגבילה ב" מיומנות " פותחת ומאפשרת, נשתכלל גופנית , נלמד את רוחב המנעד התנועתי , הרגשי, ואת רוחבו של הלב, בעולם המחול ישנה הפרדה מוחלטת בין שיעורים ולמידה המכוונת אל הפרפורמנס / מיומנות התוצר לבין שיעורים ולמידה המכוונים אל העצמת הנפש, נדמה כי היום ההפרדה הזו מתממשת כמעט בכל התחומים, אם לא בכולם. שאלת החזק והחלש, הרעש והשקט, הכוח והרכות, חד משמעיות ובלבול, איסוף ופיזור, כל אלו כאשר הם מופרדים זה מזה עלולים לייצר תהום וכאשר הם מתקיימים זה לצד, הם מיצרים הוויה, מיצרים הווה.

כאן במרכז התנועה בשדרות פתחנו פרק חדש ששמו באופן מקיף הינו "תנועת התודעה" ההווה, הנוכחות , מחברים אותנו אל התנועה המחזורית בה השלם וחוסר השלמות נוכחים כל העת זה לצד זו, האפל והמואר משתנים כל העת על תנועת המעגל מתוך אמונה שדווקא כאשר דבר אינו משתלט על דבר, מעלים או מדכא, מתחילה לצמוח מיומנות פרקטית, של עשיה ויצירה השאלה שעולה לעיתים קרובות הינה- האם אנחנו רוצים שינוי?
איך אנו מבחינים בין הדדיות להשתלטות, האם אנו גמישים מספיק כדי ללמוד, להכיר ולפעול עם מה שיש לנו , לעיתים, בתוכו פחות מיומנות?, מהות החיים הינה זרימה, זרימה הינה אנרגיה, אותה אנרגיה שאינה נראית אך נוכחת באופן ממשי בהווייתנו, תנועת התודעה מאפשרת לנו להתוודע אל התנועה הבלתי נראית , להתוודע אל התנועה הספונטנית, האינטואיטיבית, הפראית , ממש כמו זו המזוככת, המדויקת, הנוכחת, לשכלל את זרימת התנועה לכדי שלם על סך כל חלקינו. הבסיס לשיטה הינה תפיסת עולם הטרוגנית, זו המאמינה שדווקא השוני מביא את השפע והרווחה. לעיתים אנו נצמדים לדומה , מתוך תחושת שייכות וזהות, האחר הדומה לנו מעניק לנו את ההשתקפות כך שבפניו אנו רואים את עצמנו. אלא שכל אחד ואחת מאתנו אינו בעל זהות אחת. יש בנו מרחב של 'אני' , היכולת לאפשר לעצמנו להכיר, ללמוד, לאהוב את השוני בתוכנו, היא יכולתנו להכיר, ללמוד, לאהוב את השוני במרחב סבבנו. בגוף הפיזי, במחשבה, בנפש קיימות איכויות שונות, לעיתים זו החזקה, כמו משתלטת, היא זו הנותנת את הטון ובאופן מסוים יוצרת את מי שאנחנו, מתוך הסכמה לראות ולגעת באותן איכויות נסתרות, אלו שבצל, אנו יכולים לפתוח פתח להדדיות. להרחיב את המבט ולראות , אני עץ אחד, יחיד ומיוחד ועדיין קיים יער מסביבי. תנועת התודעה נוגעת הן בהתבוננות והן בכוח המתפרץ , הן בחמלה והן בעוצמה, אנו נותנים לעצמנו את האופציה לשכוח ולאפשר כמו גם לזכור ולדייק, לא כדברים ניגודיים, אלא כאיכויות משלימות. זהו תרגול שאינו מונע מהתנגדות, מרצון לגבור על משהו, אלא תרגול המעניק לנו את היכולת לפעול עם הכוח המניע בתוכנו.
שיטת האימון תהיה מובלת ע"י צוות, שיתוף הפעולה ובניית ההדדיות בין המורים מהווה מפתח ללמידה.

"הכוראוגרפיה מתהווה כטכנולוגיה יעילה במיוחד להגבה- למפעלה המלנכולי של המודרניות ולביסוסו. הדחף שלה הוא לקבוע העדר נוכחות, לחולל "חיבור מחדש" של הרקדן עם אלה שכבר נפטרו מהעולם. לידתה של הכוראוגרפיה קשורה לתפיסת הזיקה בין הגוף הנע לבין הזמניות כיחס הנתון תמיד ומלכתחילה להשפעת הכישוף המלנכולי- מרגע שהקינטי נעשה מופת למודרניות, דבר אינו מבטיח את נצחיות ההוויה. תפיסה זו ממחישה לחקר המחול הביקורתי שבמחול הבמה המערבי- ברגע שתחם את עצמו בחדרים מופשטים יותר ויותר (חצר המלוכה, הסלון, אולם התאטרון, סטודיו הריקוד)מתוך רצון להשיג אוטונומיה אמנותית- מוכרחים לטפל תאורטית לא רק כמפעל קינטי, אלא גם היפעלותי (affective)…כך שהמחול תמיד עזוב, שהוא כרוך ללא תקנה באובדנו העצמי, שהוא לעולם אינו נמצא ממש ברגע החולף של תנועתו הנראית"
בשעה שלידת הכוראוגרפיה נכרכה אונטולוגית (תפיסה פילוסופית העוסקת בטבע של היש, בנמצא) בתלונות מלנכוליות על חוסר יכולתו של המחול להישאר איתנו.
הייתכן שמצב דומה שורר גם כיום? מרשה סגל כותבת: הריקוד קיים כנקודת מגוז תמידית. הוא נעלם ברגע יצירתו.

כל שנות אימונו של הרקדן בסטודיו, כל תכנוניו של הכוריאוגורף, החזרות, התיאום בין המעצבים, מלחינים וטכנאים, גיוס כספים וקיבוצו של הקהל, כל אלו אינם אלא הכנה לאירוע שנעלם בעצם פעולת הגשמתו. שום אמנות אחרת אינה קשה כל כך לתיעוד, בלתי אפשרית כל כך לשימור. שימו לב שבתאוריה של סיגל לא רק המחול מוצג כארעי, כך גם כל העבודות וההכנות, כמעט כמו לטקס לויה .כל שנות האימון של הרקדן, אימון גופו ודעתו לרגע החולף של המחול, אינן אלא אימוץ של סובייקטיבית קרבנית, יצירתה של דרך מיוחדת של הוויה-בעולם שאינה מסתכמת אלא בחיים שלמים של חזרות והצגות של שרשרת אינסופית של קבורות בחיים.כאילו שהקיום בנקודת המגוז הופך שנים של אימון, לימוד , יצירה וריקוד לשנים של צפיות תמידיות לאבל ושל מלנכוליה. תחת תנאים אלו, הרקדן הוא תמיד ומלכתחילה נוכחות נעדרת בשדה הראייה, תלוי בין גוף לרוח רפאים, הבזק מושהה בין העבר לעתיד… סיגל גורסת שחוסר יכולתו של המחול לזכות בתיעוד, חוסר יכולתו להשיג זמניות וצפיפות חומר המשכיות, היא שחוסמת את הכללתו בכלכלה: בדיוק מכיוון שהוא אינו מתמסר לשום צורה של שעתוק, היה המחול היחידי באמנויות שלא חולק לאריזות נוחות והופץ בשוק ההמוני… המחול אינו מסכים למחזור, אבל ברצוני לטעון שחוסר ההתמסרות לשעתוק אינו מחלץ מהכוחות ההגמוניים ומהאלימות האונטולוגית השייכות לייצוגי, לכלכת הייצוג.
כי דווקא תאורו העצמי של המחול כצורת אמנות ארעית ומצערת, הדחף המלנכולי שבלבו, הוא שמייצר מערכות ומופעים של שעתוקיות מוגברת:
טכניקות דווקניות, הקרויות על שם מסטרים מתים ומיושמות בגופים שנבחרו בקפידה, בעיצובם המתמשך של גופים באמצעות חזרה בלתי פוסקת
של תרגול, תזונה, כירורגיה, בהנצחתן של מערכות הדרה גזעיות לשם נראות "נאותה"

לפרטים נוספים

נשמח לסייע בכל עניין, מלאו את הטופס וניצור קשר בהקדם