עכשיו כשלא נשאר יותר במה להאמין

עבודתו החדשה של עירד בן גל 'עכשיו כשלא נשאר יותר במה להאמין' בה הוא רוקד יחד עם הרקדנית עדי גבירץ, הושפעה רבות מהמצב הבטחוני בשדרות ותחושת חוסר הביטחון ואי הוודאות שקיימים בשגרת החיים בשדרות ובעוטף עזה, מעין תחושה שהקרקע לא יציבה ובכל רגע היא עלולה להשמט לך מתחת לרגליים. שהאדמה לא יציבה, אין מנוחה, האי שקט הינו מצב תמידי ואתה נדרש להיות עירני ודרוך.

חוסר מנוחה, אי שקט ואינטנסיביות אלימה, הן לא נחלת המקומות אשר חשופים לאיום בטחוני בלבד, לדברי עירד החברה המודרנית כולה נמצאת בחווית חוסר מנוחה תמידית. אחת הסיבות לכך היא הניתוק המתמשך בין האנושות לטבע ובין האדם לאדמה.

בסיפור גרוש גן העדן, העונש שמקבל אדם הוא – 'אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ', בעבודתו החדשה עירד עובד עם סיפור גן העדן וחטא עץ הדעת, דרך הדימויים של אדם, חווה, הנחש ופרי הדעת עירד מביא לבמה עיסוק בתחלואות החברה המודרנית – אלימות, התמכרות ודיכאון.

על פי הרמב"ם עץ הדעת איננו עץ האינטליגנציה, אלא עץ ההבחנה בין טוב ורע, עץ המוסר, עץ השיפוטיות. לא להבין את המציאות אלא לשפוט אותה ולהגיד מה טוב ומה רע. בעבודתו עירד מבקש לעסוק בשיפוטיות, אשמה ובושה ולהביא הסכמה להתבוננות בקושי האישי והחברתי ללא שפיטה.

'עכשיו שלא נותר יותר במה להאמין'

כוראוגרפיה: עירד בן גל | ביצוע: עדי גבירץ ועירד בן גל | ניהול חזרות: לי זך | עיצוב תלבושות: תרזה ענבר | עיצוב תאורה: אבישי גן אור | ייעוץ אקרובטי: מיכל ארזי | ציור הפוסטר: קלרה קורל לוי   | מוזיקה: ליאב ביטן ועילאי בן שבת | תודות מיוחדות לליאת דרור ואורן הגני

בשיתוף מרכז התנועה 'שדרות אדמה' ובתמיכת הקרן ליוצרים עצמאיים