אל ארבייטה פירושו בתרגום חופשי מאיטלקית ‘הרוטב הכועס’. מדובר ברוטב על בסיס עגבניות ובצל חריף ומעקצץ – “החריפות של המנה לא משתלטת על כל הטעם – אלא רק דופקת נוכחות.” [מתוך ספר בישול איטלקי]
כל אחד מאתנו הוא הרבה דברים, לא תמיד אנו מצליחים להכיל או לחבר בין כל החלקים לכדי תחושה ברורה שסך כל החלקים הם השלם. בעבודה זו פנינו אל הלב, כאל סמל מחבר, המזרים אליו וממנו את אנרגיית החיים, המאפשר לאנרגיה להתלכלך ולהתנקות, להתמלא ולהתרוקן.
החיבור בין התנועה המופשטת לתנועה הפרקטית נרקם מעל שולחן הממוקם במטבח שמהווה את הלב בכל בית פיזי, ודרכו אנו מתחברים, מתפרקים, מתאכזבים, מאמינים, נפרדים ומקווים.