חלומות שחלמתי בליל ירח כחול
בכל לילה אנחנו ישנים, בכל יום אנחנו קמים לקראת יום חדש, בלילות אנחנו חולמים, ללא ודאות , ללא שליטה, אל תוך הימים אנחנו חולמים את חלומות המציאות שלנו, את ההוויות, השאיפות, הרצונות, בלילות כל אלו מתערבבים, בטווח רחב בין העונג לסיוט. גם אם ננסה לא נצליח לתפוס את אותה שארית חלום, זו אשר רק חלפה דרכינו, הותירה יסים כאןאותנו שקטים או חסרי נשימה, ללא אחיזה. את 'חלומות המציאות' היינו רוצים להגשים, ליצרם מחומר גשמי, נראה, מוחלט, לאפשר לשליטה לוודאות להיות כלי הבניה, שתוותר אחיזה.
מה בין החלום למציאות, בין הערות לשינה, האם נוכל להיות לאחד בחשוך, במואר להיות לחלום האחד במעגל השלם של היום והלילה, לעצום ולפקוח את עיננו מאותה השקטה עמוקה, מתוקה של נוכחותנו.
עבודת המחול נוצרת בסטודיו בשדרות במרכז אדמה, בעוטף עזה. משתתפים בעבודת המחול ארבעה רקדנים יוצרים. העבודה נבנתה דרך סיפורי חלומותיהם.
ההתמודדות בבנייתה הייתה בניסיון להבין את האנרגיה שנותרה בגוף בעת החלום לבין המחשתה בגוף הנע. איך החיבור בין ה'סיפור' ל 'אנרגיה' מייצר את מהות החלום ואולי למעשה את מהותה של המציאות היומיומית של כל אחת מאיתנו. לאחר שנים רבות בבניית כוריאוגרפיות אל הבמה עברתי לחקור את התנועה המרפאה. התנועה המרפאה מכילה את האנרגיה שטמונה בנו, את האנרגיה שתנועות מניעות בתוכנו, היא פחות עוסקת באימג' או בצורה, ויותר מתקרבת אל הנראות הטבעית על שלמותה וחוסר שלמותה, כמו שאנו חווים כשאנו מביטים בירח על מלאותו והתרוקנותו.
הבחירה בחלומות מאפשרת את האופציה לחקור ולשלב את התנועה הפנימית עם זאת הנראית והינה מונעת מהרצון להבין את האנרגיה הטמונה בנו כשאנו במצב שאין לנו כביכול שליטה עליו, איננו יודעות איזה סיפור יעלה ודרך איזו אנרגיה הוא ימצא את ביטויו, איננו יודעות מה נזמן אלינו כשנרפה אל תוך השינה.
החומר התנועתי מחפש את הדרך לבטא את מה שאינו נתפס , את האי סימטריה שבשינוי התמידי כמו גם את הצורך באחיזה ויצירת ציר-סנטר כבסיס ליציבות, את הרכות הנדרשת כדי לאזן את המעבר משליטה אל חוסר שליטה ולהיפך.
את המקום בו מתקיימת מרחב של נשימה שקטה אל ההיסטריה השומטת לנו את הקרקע.
כוריאוגרפיה: ליאת דרור
רקדנים ושותפים ליצירה:
דנית ארמה, נפתלי בר יוסף, עדי גבירץ ועירד בן גל
