חיבקתי נמר

להקת אדמה מציגה:

 'חיבקתי נמר'

עבודה כוריאוגרפית מאת ליאת דרור

התפיסה הרווחת היא שפעולה יוצרת את המציאות שלנו. אבל התבוננות יותר מעמיקה יכולה להוביל להבנה שדווקא מה שלא נתפס כמו – אמונה, כוח רצון, כוונה, נוכחות, יכולות להיות יותר עוצמתיות ביצירת המציאות.

"גזלייטינג" הינו מצב בו יש ל אדם אחד כוונה לגרום לאדם אחר לחשוב שהוא ”משתגע“, וכך לנתק אותו מהעולם שלו. היא מובילה לבלבול, אובדן ביטחון עצמי והערכה עצמית, חוסר ודאות ביציבות הרגשית או הנפשית. העבודה התחילה דרך מושג זה, דרך הכאב העמוק והאינסופי שנוצר רחוק מהעין אבל קרוב מאוד ללב, זה שמלווה בהשלכות נפשיות וגופניות שנגרמות מחשיפה לאנרגיה דורסנית ומשם המשיכה לחקור מה מנתק אותי מהמציאות ומה מאפשר לי להיות נוכחת בה. העבודה הכוריאוגרפית, העמיקה בתנועה הנעה ובזאת האוספת ומדמימה את האנרגיה, כדי לחקור גופנית כיצד יכול להיווצר עוגן, ודאות, חוסן, כך שנבנית בנו לאט לאט ידיעה שאינה מבולבלת, זו שמשרישה את הגוף אל הקרקע, כך שגם בעת איום הוא לא מתפרק לרסיסים ונותר נוכח בהבנת המציאות. 

את אחת מתפיסות הריפוי לטראומה הניח דר' פיטר לוין, תפיסה זו מבוססת על ההנחה שבעלי חיים בטבע, למרות האיומים הרבים עליהם, כמעט ולא חווים טראומה. הם מנצלים מנגנונים פנימיים מולדים לוויסות ולשחרור האנרגיה שנעצרה בגופם עקב איום על קיומם. הנמר לוקח אותנו אל הטבע, אל המרחב בו הגוף יכול להתיידד עם העוצמות השונות אל מקום בו אנחנו יכולות להתוודע אל טווח הכוחות שבנו, ולמלא את הגוף באנרגיה שיש בה כדי לתת מענה ללפיתה, ללכידה, לכל מה שגורם למנוסה.

כשאנו מחבקות אלינו את 'הנמר' אנו מייצרות מרחב, של אמונה, של כוונה, זה שמייצר עבורנו מרחב עוטף ושומר. אנו יכולות לנהום ולהשקיט, להרעיד ולהפנים, ללפות ולשחרר.

כוריאוגרפיה: ליאת דרור | רקדניות מבצעות יוצרות: עדי גבירץ, אופק מועלם, שקד רוזנפלד ועפרי לייזר תלבושות: תרזה ענבר | תאורה: אבישי גן אור | הפקה: מרכז התנועה 'שדרות אדמה'

מוזיקה: DJ Kancheli -Cosmo Boy | The Song of the Butterfly · Estas Tonne